בריאות הנפש של ילדי ישראל הושפעה דרמטית מהמלחמה

בריאות הנפש של ילדים הושפעה דרמטית מהמלחמה, עם תסמינים הכוללים סימפטומים של חרדה והימנעות וגם סימפטומים של עוררות יתר, עצבנות ופעלתנות יתר. המצוקה הרגשית בילדים, כפי שהיא מדווחת על ידי ההורים, ירדה מתחילת השנה אך היא עדיין ברמה גבוהה.

ממצאים אלה עולים ממחקר שנערך בתום שנה למלחמה על ידי מרכז גושן לקידום בריאותם, שלמותם ורווחתם של ילדי ישראל. המחקר מתבסס על סקר אורך שנערך באמצעות חברת IPANEL בשלושה מועדים: בשבוע החמישי למלחמה, בשבוע 13 למלחמה, וכמעט שנה לאחר תחילת המלחמה - 11.5 חודשים.

המחקר עקב אחרי המצב הרגשי של הילדים בישראל בשבועות שלאחר המלחמה, עם מעקב ארוך טווח להערכת תסמינים כרוניים ותובנות על ההשפעות הפסיכולוגיות המיידיות ועל חשיבות בניית החוסן ותמיכה בבריאות הנפש. עיקריו מראים כי בעוד שהמצוקה הרגשית של הילדים ירדה עם הזמן, היא נותרה ברמות משמעותיות קלינית-התנהגותית לאורך השנה ולא נמצאו הבדלים קבוצתיים בין משתתפים ערבים ויהודים.

פרופ' איתן כרם, יו"ר מרכז גושן. "על כל מי שדאגת הילדים נגד עיניו, להתעורר ומהר". צילום: אילן בשור

במהלך השבועות החמישי וה-13 למלחמה, בנות הציגו רמות חרדה גבוהות יותר מאשר בנים, אך בנקודת הזמן הזו של השנה, כלומר שנה לאחר תחילת המלחמה, ההבדל נעלם.

לא נמצאו הבדלים בין המינים מבחינת פחד או התנהגויות מוחצנות, כמו עצבנות, קשיי התנהגות ופעלתנות יתר בפרקי הזמן שנבדקו במהלך השנה, אך לאחר שנה, בנים הציגו התנהגויות מוחצנות באופן מובהק יותר מאשר בנות. החוקרים מסבירים את הממצא הזה בשינוי אפשרי במנגנוני ההתמודדות ככל שהשפעות המלחמה הפסיכולוגיות נמשכו, או תגובה מושהית לטראומה אצל בנים.

464 הורים ענו לסקר בחודש 11 למלחמה. המדגם כלל 92.5% יהודים ו-6.9% ערבים. מבין הנשאלים 67.7% היו אמהות ו-32.3% היו אבות. 52.8% מהמשיבים היו חילונים, 24.8% מסורתיים ו-14.9% דתיים או חרדים. הגיל הממוצע של ההורים היה 40 (6.5+) והגיל הממוצע של הילד עליו מילאו את השאלון היה 7.6 (3+-).

5.6% דיווחו כי הם או אחד מבני המשפחה הגרעינית נפגעו ישירות מהמלחמה, 20.7% דיווחו כי אחד מקרובי משפחתם או חברים נפצע, נהרג או נחטף בזמן המלחמה ו-8.4% מההורים דיווחו כי אחד מההורים נמצא במילואים בזמן מילוי השאלון.

בבדיקת מצבם של הורים לילדים נמצא כי חרדה ודיכאון שבאו לביטוי אצלם היו קשורים באופן מובהק עם המצוקה הרגשית של הילדים כמו גם התנהגויות מוחצנות. קשיים התנהגותיים של הילדים נקשרו במובהק עם בריאות נפשית ירודה אצל ההורים ועם מצוקה רגשית גבוהה יותר אצל הילדים עצמם. חוסן משפחתי התגלה כגורם מגן.

החוקרים מסיקים כי הורים שחווים רמות גבוהות של חרדה ודיכאון עלולים לתרום למצוקה של ילדיהם ובכך ליצור מעגל  שלילי. הם קוראים ליישום התערבויות ממוקדות הן בהורים והן בילדים, תוך תמיכה בחוסן המשפחתי, שעשוי למתן את התוצאות השליליות. שילוב שירותי בריאות הנפש הממוקדים במשפחה עשוי לשחק תפקיד קריטי בקידום התאוששות אישית ומשפחתית.

פרופ' איתן כרם, יו"ר מרכז גושן ופרופ' צחי גרוסמן, יו"ר האיגוד לרפואת ילדים וחבר הוועד המנהל של מרכז גושן, אמרו כי הממצאים מהווים דגל אדום. הם קראו לכל הגורמים - מערכת הבריאות, מערכת החינוך, ממשלת ישראל וכל מי שדאגת הילדים נגד עיניו, "להתעורר ומהר".

לדברי פרופ' כרם ופרופ' גרוסמן: "אם חשבנו שבתום שנה למלחמה 'נתרגל' למצב, הרי שהממצאים מראים בדיוק ההפך. ילדי ישראל חווים חרדה מתמשכת והתבטאויות שונות שלה. בקרב ההורים נמצאו חרדה ומצוקה. המצב המתמשך עלול להעצים את חרדת הילדים ונוצר מעגל שלילי".

כפי שנצפה במחקרים קודמים, המצוקה הרגשית נוטה לרדת עם הזמן אך ההתמדה בסימפטומים של חרדה עם משמעות קלינית-התנהגותית גם לאחר שנה, מרמזת כי השפעת המלחמה נשארת ארוכת טווח עבור ילדים רבים.

המחקר נערך ע"י ד"ר יסמין קרול, ד"ר שולמית פינצ'ובר, דסי דהרי, ד"ר לילך בן מאיר , פרופ' כרם, ד"ר חוה גדסי, פרופ' מרי רודלף ופרופ' גרוסמן.