רמות פרולקטין ותופעות לוואי מיניות בקרב ילדים המטופלים עם תרופות אנטי-פסיכוטיות

על אף השימוש התכוף בתרופות ממשפחות האנטגוניסטים\אגוניסטים חלקיים לסרוטונין\דופמין (serotonin/dopamine antagonists/partial agonists – SDAs), נתוני השוואה פרוספקטיביים של רמות פרולקטין ותופעות לוואי מיניות (sexual adverse effects - SeAEs), הינם עודם נדירים.

במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, ביקשו החוקרים לארוך השוואה של רמות פרולקטין ושל תופעות לוואי מיניות, עקב טיפול עם SDAs בצעירים.

המחקר הנוכחי כלל נבדקים בני 4-17 (14.0±3.1) נאיביים לטיפול עם SDAs (עד שבוע טיפול, 77.8% מהנבדקים) או עם 4 שבועות ומעלה ללא טיפול עם SDAs. המטופלים קיבלו טיפול של 12 שבועות ומטה עם aripiprazole\olanzapine\quetiapine או risperidone. במהלך מעקב של 10.6±3.5 שבועות, בוצעה הערכה של רמות פרולקטין, רמות SDA ומצב SeAEs. המחקר הנוכחי כלל סך של 396 צעירים (55.1% בנים, 56.3% עם הפרעות מצב רוח, 24.0% עם הפרעות על הרצף הסכיזופרני, 19.7% עם הפרעות התנהגות אגרסיבית).

תוצאות המחקר הדגימו, כי שיא רמות הפרולקטין\היארעות היפרפרולקטינמיה\והגעה לרמות פרולקטין של פי-3 מערכי הנורמה, היו הכי שכיחים\גבוהים בקרב הנבדקים אשר טופלו עם risperidone (חציון: 56.1 ננו-גרם\מ"ל\ 93.5%\ 44.5%, בהתאמה), לאחר מכן בקרב אלו אשר טופלו עם olanzapine (חציון: 31.4 ננו-גרם\מ"ל \ 42.7%\76.4%\7.3%), לאחר מכן אלו אשר טופלו עם quetiapine (חציון: 19.5 ננו-גרם\מ"ל \39.7%\2.5%) ולבסוף אלו אשר טופלו עם aripiprazole (חציון: 7.1 ננו-גרם\מ"ל \ היארעות: 5.8%\0.0%) (בכולם P<0.0001). בקרב אלו אשר טופלו עם risperidone ועם olanzapine, פיק הפרולקטין התקבל בשבועות 4-5 לטיפול. מתוך כלל הנבדקים, 26.8% חוו אירוע אחד או יותר של SeAEsי(risperidone: 29.4%, quetiapine: 29.0%, olanzapine: 25.5%, aripiprazole: 22.1%, P=.59).

תופעות הלוואי המיניות השכיחות ביותר היו הפרעות במחזור (סה"כ: 28.0%, risperidone: 35.4%, olanzapine: 26.7%, quetiapine: 24.4%, aripiprazole: 23.9%, P=.58) ירידה בזקפה (סה"כ: 14.8%, olanzapine: 18.5%, risperidone: 16.1%, quetiapine: 13.6%, aripiprazole: 10.8%, P=.91), ירידה בליבידו (סה"כ: 8.6%, risperidone: 12.5%, olanzapine: 11.9%, quetiapine: 7.9%, aripiprazole: 2.4%, P=.082). SeAEs הפחות שכיחים כללו גניקומסטיה (סה"כ: 7.8%, quetiapine: 9.7%, risperidone:9.2%, aripiprazole: 7.8%, olanzapine: 2.6%, P=.061), גלקטוריאה (סה"כ: 6.7%, risperidone: 18.8%, quetiapine: 2.4%, olanzapine: 0.0%, aripiprazole: 0.0%, P=.008) ומסטלגיה (סה"כ: 5.8%, olanzapine: 7.3%, risperidone: 6.4%, aripiprazole: 5.7%, quetiapine: 3.9%, P=.84). SeAEs ורמות פרולקטין נמצאו קשורים לבנות לאחר גיל ההתבגרות. כמעט ולא הודגמה אסוציאציה בין רמות פרולקטין בסרום ל-SeAEs (16.7% בסה"כ), למעט הקשר בין היפרפרלקטינמיה חמורה לירידה בליבידו (P=.013), להפרעות זקפה (P=.037) בשבוע 4, ולגלקטוריאה בשבוע 4 (P=.0040), בשבוע 12 (P=.013) ובביקור האחרון (P<0.001).

מתוצאות מחקר זה עולה כי העלייה המשמעותית ביותר בפרולקטין מתקבלת עקב טיפול עם risperidone ולאחר מכן עם olanzapine. טיפול עם quetiapine ועם aripiprazole מביא לעלייה קלה בלבד בפרולקטין. מלבד גלקטוריאה הקשורה לטיפול עם risperidone, לא נמצא שוני בתופעות לוואי מיניות בין ה-DRAs השונים. אך ורק גלקטוריאה, ירידה בליבידו והפרעות זקפה נמצאו קשורים באופן מובהק לרמות פרולקטין. SeAEs אינם מהווים מרקרים רגישים לעלייה משמעותית בפרולקטין.