• יו"ר: פרופ' חגי לוין
  • מזכיר האיגוד: ד"ר ערן קופל
  • גזבר: פרופ' נדב דוידוביץ'
  • חברת ועד: ד"ר מאיה לבנטר-רוברטס
  • חברת ועד: ד"ר מיכל ברומברג
  • ועדת ביקורת: ד"ר עמוס מור, פרופ' אילנה בלמקר, פרופ' ליטל קינן בוקר
דעות

בחירותיה של ועדת פרס ישראל ברפואה והמועמדות הראויות שנדחו

במקום להוקיר ולתמוך במי שהקריב עצמו למען הציבור ובריאותו, רופאים שתרמו ועשו מעבר לתפקידם המוגדר והקריירה האישית, פרס ישראל ניתן לרוב למנהלי מחלקות שכבר קיבלו את כל ההוקרה והפרסים האפשריים

פרופ' ננסי קרוליין ז"ל. "הקימה את מקצוע הפארמדיק בארה"ב. ברכבה הפרטי היה ציוד החייאה ומביתה במטולה היתה הראשונה להגיע ולטפל בנפגעי הפגזה או בחיילים שהגיעו מעבר לגבול". צילום: ויקיפדיה

את לימודי הרפואה התחלתי בבית הספר לרפואה צבאית, בה"ד 10 בצריפין. גרעין הנח"ל שלי היה חייב לשלוח "אחוזים" לקורסים שונים, מי לקצונה או לפיקוד ומי לקורס החובשים. כך הגעתי לבה"ד 10 אשר שכן במחנה צריפין , בית הספר לחובשים.

את רצפת צריפי העץ מזמן המנדט היינו צריכים, במסגרת תרגול שמירת היגיינה, לשטוף בדליי מים רבים. בשיעור על מבנה הלב, לאחר שחזינו בתרשמים של המערכת ובמטרה להרגיל אותנו לגוף האדם, המדריך הביא מבית המטבחיים הסמוך קטע של כבד, הניח אותו על גבי מגש קטן שהעביר בין הלומדים ואמר כי זהו הלב וניתן לראות את ארבעת החלקים. רק אחד מאיתנו אמר: אבל המפקד, זה אינו הלב! ועל כך נענש מיד בשל התחצפות ורץ סביב מגרש המסדרים הגדול מספר סיבובי חינוך כהלכתו.

מדוע לרופא המטפל בפצועים או לחובש המניח חוסם עורקים מגיע עיטור? האם תותחן בטנק היורה את הפגז בקרב עושה מעל ומעבר לתפקידו? האם לוחם קומנדו שעבר את הקווים והביא חומר מודיעני יקבל צל"ש?

לאחר סיום לימודי הרפואה בירושלים, חזרתי לבה"ד 10 לקורס קצינים. הבסיס היה מאורגן ומסודר יותר ובאולם ההרצאות ראיתי את קיר הצל"שים וסיפורי גבורה של חובשים ורופאים אשר חירפו נפשם וכו'. במבט ביקורתי יותר לא הבנתי מדוע ביצוע פעולות רפואיות האסורות בתנאי שדה, שאינן הצלת חיים מיידית, הביאו למתן הציון לשבח.

מדוע לרופא המטפל בפצועים או לחובש המניח חוסם עורקים מגיע עיטור? האם תותחן בטנק היורה את הפגז בעת קרב עושה מעל ומעבר לתפקידו? האם לוחם קומנדו שעבר את הקווים והביא חומר מודיעני יקבל צל"ש? הרי מה שלמדנו ואנו מלמדים את תלמידי הרפואה אלה הם כללי העבודה המסוכנת לה אנו חשופים יום יום, כולל מה עושים ומה לא עושים בשדה הקרב.

להבדיל, אם רופא בעת קרב ביצע פעולות יזומות החורגות מתפקידו והכשרתו כרופא – מארגן את אנשי הפלוגה המסייעת להגנה סביב התאג"ד או מקבל החלטות פיקודיות חשובות שהביאו לתוצאות מדהימות – עליו לקבל את האות.

לא ראיתי בקרב מרבית מקבלי ההכרה הממסדית רופאים או בעלי מקצועות אחרים שהתנדבו, שעברו לפריפריה כדי להעלות רמה, לחנך או לשפר, רופאים שהקריבו למען הציבור

מדוע אני נזכר בעבר הרחוק? בקרוב יינתנו פרסי ישראל ברפואה. ברור כי הפרסים בכימיה או בכל תחום מדעי אחר יינתנו על סמך הישגי מדע ופריצת דרך. מתוך רשימת פרסי נובל במדעים, ניכר כי נבחרו אלה שהשפיעו ושינו את מהלך החשיבה או שתגליתם היתה ייחודית וחשובה. לעומת זאת, פרסי ישראל ברפואה מראים כי למעשה נבחרו רופאים שמילאו את תפקידם, עלו לתארים נכבדים בשל מאמרים רבים שכתבו, מענקים שקיבלו וכמובן ניהלו מחלקות רפואיות. אולם, לא ראיתי בקרב מרבית מקבלי ההכרה הממסדית בישראל רופאים שתרמו ועשו מעבר לתפקידם המוגדר והקריירה האישית - רופאים או בעלי מקצועות אחרים שהתנדבו, שעברו לפריפריה כדי להעלות רמה, לחנך או לשפר, רופאים שהקריבו למען הציבור.

אחד ממקבלי הפרס הראשונים היה הפרופסור שאול אדלר, שזכה ב-1957 בפרס ישראל. אדלר היה מגדולי החוקרים של הפרזיטולוגיה, תרגם את "מוצא המינים" של דרווין וכן "עמד וניסה בגופו את המחלה והיה מרפא עצמו בסם שהמציא לה", כפי שתיאר עגנון את מעשיו. ללא ספק ראוי.

והנה, פעמיים הוגשו על ידי ועל ידי חברים נוספים מועמדות לפרס ישראל. האחת, רופאה בכירה שעשתה מעל ומעבר לתפקידה כרופאה וחוקרת נועזת והקימה לראשונה בארץ יחידות לטיפול בכאב, תוך מלחמה קשה ומתישה להכרה בצורך. פעמיים נדחתה בקשתנו – ולא אפרט מי קיבל הפרס באותן שנים.  כיום ברורה תרומתה.

מועמדת שנייה היתה הפרופ' ננסי קרוליין ז"ל, דמות מופת בלתי רגילה. רופאה שסירבה לקבל תשלום עבור עבודתה, הקימה את מקצוע הפארמדיק בארה"ב, התנדבה לטיפול בריכוזי אוכלוסיה באתיופיה, שימשה כרופאה מוטסת באפריקה וכתבה את ספרי היסוד ברפואת חירום הנלמדים עד היום. פרופ' קרוליין עלתה ארצה, שימשה כמנהלת הרפואית של מד"א והעבירה את הקורס הראשון שם להכשרת הפארמדיק הישראלי. ברכבה הפרטי היה ציוד החייאה ומביתה במטולה היתה הראשונה להגיע ולטפל בנפגעי הפגזה או בחיילים שהגיעו מעבר לגבול. באותה שנה שבה הוגשה כמועמדת לפרס ובשנה שלאחריה קיבלו את הפרס מנהלי מחלקות במרכז הארץ.

מובן שמקבלי הפרס הם אנשים משכמם ומעלה, בעלי הישגים מוכחים ברפואה, שהעמידו תלמידים ושמם הטוב הוא ללא רבב. אבל מהו הפרס? הוקרה למי שכבר קיבל את כל ההוקרה והפרסים האפשריים

מה הם שיקולי הוועדה הבוחרת? מה הם הקווים המנחים את הוועדה, שגם היא, קרוב לוודאי, מורכבת ממנהלי מחלקות? מובן ומקובל שמקבלי הפרס הם אנשים משכמם ומעלה, בעלי הישגים מוכחים ברפואה, שהעמידו תלמידים ושמם הטוב הוא ללא רבב. אבל מהו הפרס? הוקרה למי שכבר קיבל את כל ההוקרה והפרסים האפשריים, או הוקרה ותמיכה במי שמקריב עצמו למען הציבור, למען בריאות הציבור, המקדם את החינוך מעל ומעבר להגדרת תפקיד הרופא? נדמה לי, ואני מסתכן בתגובות הנזעמות, כי הרשימה דומה עקרונית לרשימת הצל"שים בבה"ד 10.

נושאים קשורים:  דעות,  פרס ישראל,  פרופ' יואל דונחין,  חדשות,  פרופ' שאול אדלר,  פרופ' ננסי קרוליין
תגובות
אנונימי/ת
11.03.2021, 09:21

יש כאן מעין פרדוקס. כל אלה הראויים לדעתך לפרס (התנדבות , הקרבה אישית וכדומה..) אינם זקוקים לו. מבחינתם עצם הנתינה היא הפרס, ולכן אין צורך לתת להם אותו.
לעומת זאת אלה שנבחרים לקבל אותו הם אנשים מוכשרים, קרייריסטים שחשובים להם ההגשמה העצמית וההשגים. הם פועלים בין היתר , גם כדי לזכות ולקבל פרסים מסוג זה. לכן זה נכון לתת להם אותו.

אנונימי/ת
12.03.2021, 13:13

יש בעיה של הבנת הנקרא. הפרס הוא הכרת החברה על פעולות הנעשות
ע ב ו ר ה . הקריריסט הממלא את תפקידו , הוא איש טוב ומוכשר , אבל תרומתו איננה יותר מאשר מילוי תפקיד. לא ינתן למשל פרס לכל מנהלי המחלקות בשיבא.....

15.03.2021, 21:24

..."הם פועלים בין היתר , גם כדי לזכות ולקבל פרסים מסוג זה. לכן זה נכון לתת להם אותו". ועל כך נאמר"... אַל תַּעֲשֵׂם (את דברי התורה) עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם."

אנונימי/ת
11.03.2021, 13:27

צודק לחלוטין. ולא רק בפרס ישראל עסקינן . גליה רהב נבחרה להדליק משואה - בזכות מה? בזכות שיתוף הפעולה של ״בית החולים של המדינה״ עם הפוליטיקאים בהפחדת הציבור ובהתמודדות שערורייתית עם מגיפת הקורונה? פרסים מקבלים היום לצערינו מי שרצים לתקשורת ומיישרים קו עם הפוליטיקאים ולא רופאים אמיצים שמעיזים להילחם על שימור האתיקה של המקצוע. בהמשך לכך לא אופתע אם עידית מטות או סלבריטאי תקשורת אחר שמתראיין על נושאים שאינם בתחום מומחיותו יקבל פרס ישראל.

יישר כח לדונחין ולמגיב זה

יישר כח לדונחין ולמגיב זה

11.03.2021, 18:07

כל הכבוד פרופ. דונחין !!! מי שצריך לקבל פרס הם הזוטרים האלטרואיסטים ולא הבכירים המעוטרים דיים.

12.03.2021, 10:06

יואל. כתבה מעניינת וחשובה. מעניין כיצד נבחרים השופטים בוועדת הפרס?

אנונימי/ת
12.03.2021, 11:13

פרופ דונחין ישר כוח !

אנונימי/ת
12.03.2021, 15:33

יואל צודק במאה אחוזים. לגבי הצבא ידוע שצל״ש נותנים כשהיו הרוגים או כשהיו פשלות. הפרס צריך כמובן להינתן עבור עשיה מיוחדת ויוצאת דופן לאורך זמן. מנהלי המחלקות חוגגים ולא מהיום. הם גם בוחרים אחד את השני. אם עמדו בהגדרה יתחרו כמו כולם. יואל הציג בפנינו מצב ידוע ומצער על כוחם המוחלט של המנהלים הממונים לכל חייהם ומנצלים זאת היטב לתועלתם.

אנונימי/ת
13.03.2021, 09:26

את ננסי הכרתי כשעברה לגליל והקימה את הוספיס הבית . היתה אכן פורצת דרך . דמות מופת .

כתבה חשובה וצודק וגם הסגנון בו נכתבה נפלא.
הלוואי ותהיה לה השפעה.

13.03.2021, 19:51

ננסי קרוליין תיזכר לטוב גם ממאמר ב-Chest ב-1975 בו הציעה שהמרכיב הפעיל במרק עוף יהודי - Bobemycin - יעיל לטיפול בדלקת ריאות
Chicken soup rebound and relapse of pneumonia: report of a case.
Caroline NL, Schwartz H.
Chest. 1975 Feb;67(2):215-6. doi: 10.1378/chest.67.2.215.

המאמר הזה זכה ללמעלה מ 500 תגובות מיד עם פרסומו. חלק חשבו שזה רציני . הוא אחד המאמרים המצוטטים ביותר בשנים שלאחר פרסומו. צוטט גם בספרי הומור רפואי ואחרים . ננסי קבלה פרס ראש הממשלה - בטקס די מחפיר.

15.03.2021, 21:13

באוקזיון זה רוצה להזכיר מספר ארועים של ירי קטיושות על הגליל בעיקר בשנות ה90' בהם יואל הגיע למיון הקדמי בק"ש וסייע בלי רעש וצלצולי תקשורת מיתרים וכן את תרומתו רבת השנים לשיפור בטיחות הטיפול לטובת המטופלים שלא על מנת לנהל את תוצרי הלוואי של ניהול הסיכונים (הביטוחים ועלויות קיום המנגנון שמתפרנס מהנושא).

פרופ' דונחין יקר, אני מאד גאה בך ( בידיעה שזה לא דו סטרי..וצר לי)