מחקרים

הקשר בין בעיות שינה בגיל הרך לתסמינים של הפרעת אישיות גבולית ופסיכוזה בגיל ההתבגרות

חוקרים סבורים כי הפרעות שינה התנהגותיות בילדות קשורות להופעה של פסיכוזה והפרעת אישיות גבולית בגיל ההתבגרות

28.02.2021, 15:18
נדודי שינה בילדים (אילוסטרציה)
נדודי שינה בילדים (אילוסטרציה)

זה מכבר, סיוטים מתמשכים בילדות נמצאו כקשורים באופן פרוספקטיבי לפסיכוזה והפרעת אישיות גבולית (BPD - borderline personality disorder) בגיל ההתבגרות. עם זאת, לא ידוע עד כמה קשר זה נכון גם לבעיות שינה התנהגותיות והמנגנונים הפוטנציאליים טרם נחקרו.

מטרת החוקרים הייתה לבחון את הקשרים הפרוספקטיביים בין כמה בעיות שינה בגיל הרך כפי שדווחו על ידי הורים, לבין תסמינים פסיכוטיים ו-BPD בגיל 11 עד 13, כמו גם את ההשפעה של דיכאון על שתי ההפרעות בגיל 10.

החוקרים עיצבו מחקר עוקבה בשם Avon Longitudinal Study of Parents and Children birth cohort, בו העריכו 13,488 משתתפים במשך תקופת מעקב של יותר מ-13 שנים. החוקרים הזמינו נשים בהריון מאבון, בריטניה, שהיו צפויות ללדת בין התאריכים 1 באפריל 1991 ל-31 בדצמבר 1992. לאחר מכן ערכו אנליזה של הנתונים, שנמשכה מה-1 במאי ועד ה-31 בדצמבר, 2019. החוקרים העריכו חוויות פסיכוטיות בגילאי 12-13 באמצעות ראיון בשם Psychosis-Like Symptom Interview ותסמינים של BPD בגילאי 11-12 באמצעות UK Childhood Interview המותאם להפרעת אישיות גבולית על פי ה-DSM-IV. כמו כן, אספו דיווחים מההורים על משך השינה בלילה, תדירות ההתעוררות, שעת ההשכבה וסדירות השינה, כאשר הילד היה בן 6, 18 ו-30 חודשים ובגילאים 3.5, 4.8 ו-5.8 שנים.

החוקרים אספו נתונים מ-7,155 משתתפים (3,718 בנות [52%]), שדיווחו על תסמיני BPD ו-6,333 (3,280 בנים [52%]) שדיווחו על תסמיני BPD. הם מצאו כי תדירות גבוהה יותר של התעוררות במהלך הלילה בגיל 18 חודשים (יחס סיכויים 1.13, רווח בר-סמך 95%: 1.01-1.26) ושגרת שינה קבועה פחות בגיל 6 חודשים (יחס סיכויים 0.68, רווח בר-סמך 95%: 0.50-0.93), 30 חודשים (יחס סיכויים 0.64, רווח בר-סמך 95%: 0.44-0.95) ו-5.8 שנים (יחס סיכויים 0.32, רווח בר-סמך 95%: 0.19-0.53), היו קשורים באופן מובהק לחוויות פסיכוטיות בגיל ההתבגרות. מנגד, נמצא כי משך שינה קצר יותר בלילה (יחס סיכויים 0.78, רווח בר-סמך 95%: 0.66-0.92) ושעת השכבה מאוחרת יותר בגיל 3.5 שנים (יחס סיכויים 1.32, רווח בר-סמך 95%: 1.09-1.60), היו קשורים באופן מובהק לתסמיני BPD. זאת ועוד, תוצאות האנליזה של ההשפעה היו עקביות בנוגע לכל הקשרים הנ"ל, למעט שעת השכבה מאוחרת יותר בגיל 3.5 שנים ו-BPD בגיל ההתבגרות, לגביהם לא נמצא קשר. כמו כן, נמצא כי דיכאון בגיל 10 השפיע על הקשר בין התעוררויות תכופות במשך הלילה בגיל 18 חודשים (הערכה מתוקנת להטיות, -0.005; רווח בר-סמך 95%: -0.002-(-0.008); P = 0.002) ועל שגרת שינה לא מסודרת בגיל 5.8 שנים (הערכה מתוקנת להטיות: -0.006; רווח בר-סמך 95%: -0.010-(-0.003); P = 0.003) לפסיכוזה.

החוקרים הגיעו למסקנה כי חלק מבעיות השינה ההתנהגותיות בילדות, קשורות באופן בולט להופעת פסיכוזה ו-BPD בגיל ההתבגרות. יתר על כן, הם סבורים כי דיכאון בגיל 10 עשוי להשפיע רק על הקשר עם פסיכוזה. לטענתם החוקרים, ממצאים אלה יכולים לסייע בעיצוב התערבויות מותאמות אישית בפסיכוזה וב-BPD.

מקור: 

Morales-Munoz, I. et al. JAMA Psychiatry. 2020; 77(12): 1256–1265. doi:10.1001/jamapsychiatry.2020.1875

נושאים קשורים:  מחקרים,  הפרעת אישיות גבולית,  פסיכוזה,  הפרעות שינה
תגובות