מטרת המחקר הנוכחי הייתה לתאר את המגמות הקיימות באבחון של ADHDי(attention-deficit/hyperactivity disorder) ואת מתן המרשמים לתרופות סטימולנטיות עבור ילדים בגילאי טרום-ביה"ס שמקבלים Medicaid ולזהות גורמים הקשורים לקבלת טיפול פסיכוסוציאלי.

החוקרים השתמשו במידע מתיקי Kentucky Medicaid בין השנים 2012-2016 בנוגע לילדים מתחת לגיל 6 שנים. זיהוי של ADHD בוצע באמצעות שימוש בקודים מה- International Classification of Diseases,יTenth Revision, F90.0, F90.1, F90.2, F90.8 ו-F90.9. ההגדרה של טיפול פסיכוסוציאלי הייתה לפי תיעוד של לפחות קוד אחד בתיק הקשור מבחינת טרמינולוגית במשך שנה.

החוקרים השתמשו במודל לינארי כללי עם קישור logit ופיזור בינומלי על מנת להעריך את המשתנים הקשורים לקבלת טיפול פסיכוסוציאלי בשנת 2016.

החוקרים מצאו כי יותר מ-2,500 (1.24%) ילדים בעלי Medicaid בגילאי טרום ביה"ס היו בעלי אבחנה של ADHD בשנת 2016, כאשר מתוכם 988 ילדים (38.2%) קיבלו תרופות סטימולנטיות. כמו כן, החוקרים מצאו כי ילדים שהיו במשפחות אומנה אובחנו ו/או טופלו ב-ADHD פי ארבע בהשוואה לילדים אחרים. בנוסף, נמצא כי מתוך 1,091 ילדים בגילאי טרום ביה"ס שקיבלו סטימולנטים, 99 (9%) היו ללא אבחנה של ADHD.

תוצאות המחקר לא הראו הבדלים מובהקים באבחנה של ADHD לפי מין או מוצא אתני, אך דווח כי ילדים ממוצא אפרו אמריקאי, היספני או אחרים, קיבלו פחות תרופות סטימולנטיות בהשוואה לילדים ממוצא לבן.

החוקרים מצאו גורמים מנבאים לקבלת טיפול פסיכוסוציאלי בשנת 2016 כמו ילדים עם אבחנה של ADHD שאינם מקבלים סטימולנטים, קבלת מרשם אחד לפחות מפסיכיאטר, תחלואה נוספת וגיל. בנוסף, החוקרים מצאו שהשימוש בסטימולנטים בקרב ילדים מתחת לגיל 6 שנים ירד מ-0.9% בשנת 2012 ל-0.5% בשנת 2016.

המסקנות שעלו מן המחקר היו כי קיימת מגמה של ירידה בשימוש בתרופות סטימולנטיות בקרב ילדים בגילאי טרום ביה"ס. עם זאת, קיים צורך בהמשך המוכנות לקידום שימוש אופטימלי בהתערבויות פסיכוסוציאליות.

מקור: 

Davis, D.W. et al. (2018) The Journal of Pediatrics 203.