מחקר: זמן החשיפה לטראומה משפיע על הסיכון לפתח פוסט-טראומה

מחקר שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת Neuropsychopharmacology מקבוצת "נייצ'ר" הצביע על כך
ששעת החשיפה לאירוע טראומטי במהלך המחזור היומי (יום או לילה) משפיעה על התגובות ההתנהגותיות ועל שכיחות התפתחותה של תסמונת דמוית פוסט-טראומה. המחקר בוצע בניסויים על חולדות.

צוות המחקר כלל חוקרים מהמחלקה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, יחידת הטראומה והחרדה במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע, מאוניברסיטת תל-אביב, מהיחידה לפסיכיאטריה במשרד הבריאות וחוקרים מהמרפאה הנוירולוגית של בית החולים האוניברסיטאי "קרולינסקה" שבשטוקהולם.

בסדרת ניסויים שביצע שלומי כהן, דוקטורנט מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, בהדרכת פרופסור חגית כהן, ראש יחידת המחקר לחקר הסטרס והחרדה בפקולטה למדעי הבריאות, נמצא כי חולדות שנחשפו לאירוע טראומטי בשעות הבוקר המוקדמות, הגיבו באופן הסתגלותי והראו פחות תסמינים חרדתיים דמויי פוסט-טראומה, בהשוואה לחולדות שנחשפו לאירוע טראומטי דומה בשעות הערב, בשלבי השינה הראשוניים.

החוקרים הסבירו, כי התגובה הפיזיולוגית לאירועי דחק מאופיינת בהפרשת ההורמונים החשובים כדוגמת קורטיקוסטרואידים (קורטיזול באדם וקורטיקוסטרון במכרסמים), המאפשרים לאורגניזם להתכונן, להגיב ולהתמודד עם גורמי הדחק. הפרשה תקינה של קורטיקוסטרון בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי, הפרופורציונאלית לעוצמת הדחק, מאפשרת תגובה תקינה ומהווה את אחד המנגנונים החשובים להישרדותו של הפרט (Fight or flight responses).

הפרשה משובשת של הורמון זה, בעקבות חשיפה לטראומה, נמצאה כמעכבת החלמה ואף מעלה את הסיכון להתפתחות הפרעות חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה. ידוע שהפרשת קורטיקוסטרון משתנה במחזוריות יומית: בשעות הבוקר, עם ההתעוררות, רמת הקורטיקוסטרון עולה ובשעות הערב, לקראת השינה ובתחילתה, רמתו יורדת.

מאחר שרמות הקורטיקוסטרון משפיעות על התגובה לאירוע הטראומטי, נבחנו במחקר הזה תגובות התנהגותיות לחשיפה לטראומה בשעות הבוקר (כאשר רמות קורטיקוסטרון גבוהות) בהשוואה לחשיפה לטראומה בלילה (כשרמות הקורטיקוסטרון נמוכות).

החוקרים מצאו, כי פרק הזמן ביממה שבו נחשפו החולדות לטראומה השפיע על התגובות ההתנהגותיות שלהן שנמדדו 7 ימים לאחר החשיפה. החולדות שנחשפו לטראומה בשעות הערב, בתחילת שלב המנוחה, הדגימו שכיחות גבוהה יותר של תגובות התנהגות חרדתית דמוית תסמונת פוסט-טראומטית. לעומת זאת, חולדות שנחשפו בשעות הבוקר, בתחילת שלב הפעילות, הראו תגובות חוסן ועמידות.

עוד נמצא במחקר, כי למרות שרמת ההורמון הבסיסית גבוהה יותר בשעות הבוקר בהשוואה לשעות הערב - במדידת רמות ההורמון בתגובה לטראומה, לא נמצא הבדל בעוצמת התגובה (שיא ההפרשה). לעומת זאת, נמצא שקצב הדעיכה של ההורמון אטי יותר בשעות הבוקר המוקדמות, בהשוואה לשעות הערב. כלומר: בתגובה לחשיפה לטראומה בשעות הבוקר, רמת הקורטיקוסטרון תישאר גבוהה למשך יותר זמן, בהשוואה לחשיפה בשעות הערב.

החוקרים מצאו גם, שרמת הביטוי של החלבון "נוירופפטיד Y" משתנה באזור ההיפותלמוס במוח, במחזוריות יומית בדומה לקורטיקוסטרון. השתנות יומית זאת קשורה ומשפיעה על רמות הקורטיקוסטרון ויחד משפיעות על מכלול התגובות ארוכות הטווח לאירוע טראומה.

רמות ביטוי גבוהות של הפפטיד קשורות לתגובות העמידות והחוסן (בבוקר) ורמות נמוכות שלו - קשורות להפרעות חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה.

שיבוש המחזור היומי של החלבון הזה על-ידי הזרקת חסם ספציפי להיפותלמוס שתיעשה בשעות הבוקר, יבטלו את ההשפעה ההסתגלותית לטראומה ותעלה את הפגיעות. לעומת זאת, הזרקת החלבון עצמו להיפותלמוס בשעות הערב, גרמה לתגובות הסתגלותיות ולהגברת תגובות החוסן. במלים אחרות:
המחזוריות היומית ברמות הביטוי של קורטיקוסטרון ושל נוירופפטיד Y כמו גם יחסי הגומלין ההדדיים ביניהם, משפיעים על התגובה לחשיפה לאירוע טראומטי. בבוקר, בשיא הפרשתם, התגובה לחשיפה לטראומה תהיה הסתגלותית, מלווה בסיכון נמוך להתפתחות פוסט-טראומה. לעומת זאת בשעות הערב, כשרמתם נמוכה, התגובה לחשיפה תהיה מלווה בסיכון גבוה יותר לפתולוגיה נפשית ויש לכך השפעה ארוכת טווח.

לתוצאות המחקר לחצו כאן