יו"ר ההסתדרות הרפואית, פרופסור ליאוניד אידלמן, קרא שלשום (ג') למשרד הבריאות להקים מיד ועדה ציבורית "כדי להציל את מערכת בריאות הנפש בישראל". פרופ' אידלמן דבר בכנס איגוד הפסיכיאטריה של ההסתדרות הרפואית, שהתקיים בתל-אביב.

לדבריו, "ועדה ציבורית זו ההזדמנות היחידה שלנו כדי להציל את מערכת בריאות הנפש בישראל. ב-2011 החליטה ההסתדרות הרפואית שהמדד המוביל להגדרת תחום רפואי כמקצוע במצוקה הוא המחסור בכוח אדם. הפסיכיאטריה הוא בישראל מקצוע במצוקה, שהולכת ומחמירה. יש מטופלים החיים בתנאים מחפירים. ככל שהתנאים קשים יותר - כך פחות ופחות רופאים מצטרפים למערכת בריאות הנפש. כל פסיכיאטר קם בבוקר לעבודתו כדי לתת את הטיפול הטוב ביותר, אך לא תמיד יש לו את הכלים לעשות זאת באופן המיטבי".

משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות, אמר בכנס: "מערכת בריאות הנפש בישראל מצויה במשבר, וכמו כל משבר יהיה נורא אם לא ננצל אותו ונהפוך אותו להזדמנות. אני מגבה אתכם באופן מלא ואני יודע שאתם עושים עבודה נפלאה בתנאים בלתי אפשריים. האחריות לכך היא דבר ראשון שלנו במשרד ושלי כמנכ"ל".

מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, בכנס איגוד הפסיכיאטריה (צילום: יח"צ)

מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, בכנס איגוד הפסיכיאטריה (צילום: יח"צ)

ד"ר צבי פישל: "השינוי הנדרש מחייב משאבים. מה שצפוי להינתן לנו ממשרד הבריאות רחוק מלגרום לשינוי המיוחל"

הוא הוסיף: "אסור לנו לאפשר לביקורת הציבורית על מערכת בריאות הנפש להגיע למצב שבו התינוק נשפך עם המים – מצב שבו המטופלים לא רוצים להגיע ולקבל טיפול בבתי החולים הפסיכיאטריים - ואז פוגשים אותם כשמצבם יותר אקוטי ומסוכן. אסור שסטודנטים לא ילכו להתמחות בפסיכיאטריה. בעיני, השינוי הגדול ביותר שאנו צריכים לעשות הוא להשלים את המלאכה שבה התחלתם - ולראות כיצד משלבים באופן עמוק בין הרפואה הפסיכיאטרית לרפואה הכללית. מעבר לכך שזו אולי החצר האחורית של מערכת הבריאות - היא עדיין חלק אינטגרלי ברפואה כולה וזו התמצית של הרפורמה בבריאות הנפש".

עוד אמר בר סימן-טוב: "תיקון (המצב הקיים) צריך להיות בעזרת תוספת משאבים. בתקציב לשנים 2017-2018 משרד הבריאות החליט על תוספת משאבים למערכת בריאות הנפש. אולי היא לא מספקת, אבל מדובר בתוספת משמעותית".

ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטריה הנבחר, הוסיף: "גורלה של הפסיכיאטריה בישראל נמצא אך ורק בידי משרד הבריאות. השינוי הנדרש מחייב משאבים. מה שצפוי להינתן לנו ממשרד הבריאות רחוק מלגרום לשינוי המיוחל. האלימות במחלקות הפסיכיאטריות הסגורות היא תוצאה של תנאי סביבת אשפוז ירודים, צפיפות קשה, חוסר תעסוקה מספקת של המאושפזים, חוסר בכוח אדם של צוות מטפל וצוותים שלא הוכשרו להתמודדות עם מצבים חריגים. כאשר ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל (נכון ל-2013) הייתה כ-7.6%, חלקה של ההוצאה הלאומית לבריאות הנפש מתוך כך עמד על כ-2.5% עד 3%. במדינות ה-OECD טווח ההוצאה על שירותי בריאות הנפש נע בין 5% ל-18%".

עו"ד לאה ופנר, מזכ"ל ההסתדרות הרפואית אמרה בפאנל: "אנו מצויים בנקודה קריטית בתחום הפסיכיאטריה. היא עוברת תהליך. אנו מנסים לראות בה תחום ככל מקצוע. אולם השאלה היא אם אפשר לקחת תחום שהיה עד כה מוזנח ולצפות שהפסיכיאטריה תוכנס לחוק ביטוח ממלכתי אבל לא להפנות כספים לשם כך, חרף הדרישות שלנו. איש לא היה מאפשר לעצמו ללכת לבית חולים כללי אם היה נראה כמו בית חולים פסיכיאטרי. המערכת אומרת במילים אחרות לפסיכיאטריה: אנחנו מצפים מכם להיות כמו כל מקצועות הרפואה האחרים, אבל לכם אנחנו מעניקים פחות".

מארגני הכנס מסרו לתקשורת נתונים על מצב הפסיכיאטריה בישראל הממחישים, לדבריהם, את "גודל המצוקה החמורה":

  • במערכת בריאות הנפש בישראל 3,503 מיטות, 0.42 ל-1000 נפש – בעוד שהממוצע במדינות ה-OECD עומד על 0.75. התפוסה בישראל בממוצע 96% והשהות הממוצעת בבית חולים פסיכיאטרי – 44 ימים.
  • אין בישראל מסגרות ייעודיות וכל החולים שוהים תחת קורת גג אחת במוסד הפסיכיאטרי. בישראל 2 עובדים במוסד פסיכיאטרי במשמרת לילה צריכים להתמודד עם 50-34 חולים במחלקה. במשמרת הערב – 4-3 אנשי צוות. על כל 250 חולים – רופא תורן אחד.
  • בישראל 72 מחלקות פסיכיאטריות אבל רק במחצית המוסדות יש חדרי בידוד.
  • 90 תקנים לרופאים לא מאוישים במערכת בריאות הנפש ובמספר המומחים יש ירידה משמעותית: ב-2011 היו בארץ 906 מומחים בפסיכיאטריה בעוד שב-2014 – 872 . 30% מהמומחים הם מעל גיל 65. רק 38% מהפסיכיאטרים בישראל הם בוגרי הארץ לעומת 51% ברפואה פנימית ו-58% ברפואת ילדים.
  • שיעור הפרישה של רופאים פסיכיאטרים גבוה יותר משיעור המצטרפים לעבודה במקצוע זה. בשנת 2000 התמחו בארץ בפסיכיאטריה 317 רופאים אבל ב-2014 רק 205. אחת הבעיות הקשות: נטישת רופאים צעירים את המקצוע ועזיבת מומחים.
  • החל מ-2015 הפסיכיאטריה איננה מוגדרת לצורך מענקי משרד האוצר כמקצוע במצוקה. היא הוסרה מרשימת המקצועות הזכאים למענקים אלו שנתנו מ-2011.

ד"ר שמואל וולפמן יו"ר הועדות הפסיכיאטריות המחוזיות במשרד הבריאות התייחס בדיון שהתקיים בפאנל במהלך הכנס לביקורת הציבורית על קשירת והגבלת מטופלים במחלקות הפסיכיאטריות. "יש מקרים שבהם חולים פסיכיאטרים מקבלים תרופות ב'מינון של פיל' וזה לצערנו עדיין לא מאזן אותם. הם משתוללים ותוקפים את הסביבה באלימות קשה. על אנשי המחלקה לעשות משהו כדי להגן על החולים האחרים ועל הצוות המטפל. כשיקרה משהו - מי ייקח את האחריות? התקשורת? אם תהיה תביעה משפטית כנגד בית חולים - הרופאים הם אלו שיעמדו בחזית וייאלצו להתמודד עמה".

ד"ר פישל העיר: "להגיע לאפס קשירות זו אוטופיה. אני חושב שאי אפשר להגיע אליה, אבל להגיע לאחוזים בודדים זה בהחלט יעד שאנחנו יכולים להגיע אליו. מחלה פסיכיאטרית איננה בושה. היא מחלה ככל המחלות ועד שנבין את זה אנחנו נמשיך להיות עם החולים שלנו והמשפחות בתוך הארון הסגור ולא נעז לצאת החוצה".

עו"ד עדי ניב-יגודה, מומחה למשפט רפואי, התייחס לסוגיית ההגבלות המכאניות: "זה סימפטום לבעיה שממנה סובל המערך הפסיכיאטרי. אני לא מכיר רופא שקם בבוקר ואומר לעצמו: היום אני אקשור אנשים. הקשירות נובעות מפערים בתשתיות, בתקינה ובמשאבים. לא משנה איזו ועדה תקום ומה יהיו ההמלצות שלה, כל עוד יש שני אנשי צוות במשמרת לילה במוסד פסיכיאטרי - המצב ימשיך להיות קשה ולהוביל לקשירות".

השופטת בדימוס רוית צוק, נציגת משפחות החולים, אמרה בפאנל: "יש חולים שהיו יכולים לקבל מענה בקהילה אך מגיעים לאשפוז. מבחינתנו זה מצב בלתי מתקבל על הדעת. השירותים בקהילה הם כמעט שממה בכל הנוגע למצבי משבר וזאת בניגוד לנעשה במדינות המערב".

בכנס השתתפו גם היו"ר המכהן של איגוד הפסיכיאטריה, פרופסור חיים בלמקר; פרופסור וולפגנג גייבל, נשיא התאחדות הפסיכיאטריה האירופאית (EPA); ד"ר שמואל הרשמן, מנכ"ל המרכז הרפואי לבריאות הנפש לב השרון; פרופסור אילנה קרמר, מנכ"לית בית החולים מזור ושמוליק בן יעקב, יו"ר האגודה לזכויות החולה.