בני נוער הסובלים מאפילפסיה נמצאים בסיכון מוגבר לפיתוח הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). היסטורית, רופאים מטפלים חששו ממתן תרופות לטיפול ב-ADHD לאוכלוסייה זו, מתוך דאגה שמתן סטימולנטים יפחית את הסף לפרכוס.

מחקר חדש בחן את היעילות ותופעות הלוואי האפשריות של מתן סטימולנטים לטיפול ב-ADHD, בקרב נוער הסובל מאפילפסיה. אוכלוסיית המחקר כללה בני נוער שאובחנו עם ADHD לאחר הערכה ניורופסיכולוגית מקיפה והופנו לטיפול. התגובה לטיפול בסטימולנטים נבדקה על ידי הפחתה בתסמינים על פי מדד Connersי- Third Editionי: Parent Rating Scale, Short Formי(Conner’s 3). הרופאים המטפלים השתמשו במדד לפני תחילת טיפול ולאחר הגעה למינון טיפולי.

תופעות הלוואי כתוצאה משימוש בסטימולנטים הוערכו על ידי מדד ה-SERSי(Side Effects Rating Scale) לפני תחילת טיפול ועם הגעה למינון טיפולי. תדירות פרכוסים הוערכה על ידי דיווח ההורים. ההשוואה בין הפחתת התסמינים ותופעות הלוואי לפני תחילת טיפול ולאחר הגעה למינון טיפולי בוצעה בשיטת ANOVA.

תוצאות המחקר הראו, כי באוכלוסיית החולים היתה הפחתה משמעותית בתסמיני הקשב והריכוז על פי מדד Conner’s 3: מציון של 83.38 לפני תחילת טיפול ל-64.38 לאחר הגעה למינון טיפולי (P-value<.0001). בנוסף, נצפתה ירידה משמעותית בתסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות: מציון Conner’s 3 של 76.06 לפני תחילת טיפול לציון של 59.38 לאחר הגעה למינון טיפולי
(P-value<.0001).

לא נצפתה עלייה בהיארעות פרכוסים באף אחד ממשתתפי המחקר. כמו כן, נצפתה ירידה בתופעות הלוואי על פי מדד SERS מציון ממוצע של 41.65 לציון של 27.53 לאחר הגעה למינון טיפולי (P-value=.0012).

מסקנת החוקרים היא, שתוצאות המחקר מוסיפות לעדויות הקיימות כיום המראות, כי הטיפול ב-ADHD בעזרת סטימולנטים הינו יעיל ואינו מעלה היארעות פרכוסים בנוער הסובל מאפילפסיה.

מקור:
Lally, M., Kral, M. and Boan, A. (2016) Neurology. 86. 16 Supplement I15.006