מחקר זה בחן את סגנון ההורות והקשר של מאפיין זה לתפקודיות של ילדים עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (attention deficit/hyperactivity disorderי– ADHD), בהשוואה לילדים ללא ADHD.

במחקר מבוסס-קהילה זה השתתפו הורים ל-391 ילדים בגילאי 6-8 (66.2% בנים), מתוכם 179 ילדים עם ADHD ו-212 ילדים ללא ADHD (ביקורת).

סגנון ההורות הוערך באופן עצמאי על ידי ההורים (93.5% נשים) וכלל אומדנים של חמימות, עקביות וכעס. התפקוד הסוציו-רגשי והאקדמי של הילדים הוערך הן על ידי ההורה והן על ידי המורה ובעזרת הערכה אקדמית ישירה.

הורים לילדים עם ADHD דיווחו על עקביות נמוכה וכעס רב יותר בהשוואה להורים לילדים ללא ADHD, אך לא נמצא הבדל מבחינת חמימות בין שתי הקבוצות.

חמימות, עקביות וכעס מצד ההורים נקשרו עם תפקודיות בהיבט הסוציו-רגשי של ילדים עם ADHD וגם בקרב ילדים ללא ADHD, לפי דיווח ההורים, לאחר התאמה למשתנים סוציו-דמוגרפיים, תחלואות נלוות הקשורות למוחצנות (externalizing) וחומרת תסמיני ADHD.

לאחר התאמה למשתנים אלו, סגנון ההורות לא נקשר עוד לתפקוד אקדמי ולרוב התוצאים שדווחו על ידי המורים.

מחקר זה חשף, כי התערבויות גנרית של הורים אשר משקפות חום, עקביות ורוגע עשויות לסייע בהקלה על הפרעות סוציו-רגשיות בקרב ילדים עם ADHD.

מקור:
Sampada Bhide, Emma Sciberras, Vicki Anderson, Philip Hazell,and Jan M. Nicholson; Association Between Parenting Style and Socio-Emotional and Academic Functioning in Children With and Without ADHD: A Community-Based Study; Journal of Attention Disorders 1087054716661420, first published on July 28, 2016 as doi:10.1177/1087054716661420